עטיה נ' נתניה ( 2003) בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 01.06.11 (כב' השופטת יעל קלוגמן) הקובעת כהאי לישנא: "כאמור בהחלטותי הקודמות". הא ותו לא.

החלטה זו באה לאחר סידרה של החלטות דומות, ולאחר שבדיון מיום 10.03.11 שנערך בפני הערכאה הדיונית במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסדר בדבר אופן ביצוע תשלומיו של המבקש למשיבה, שהיא תאגיד מים, ולהסדר זה ניתן תוקף של פסק דין ונקבע כי "הליך זה מסתיים איפוא" והתיק נסגר.

2.נראה כי זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין פורסם תחקיר שנערך ע"י תוכנית הטלויזיה "כלבוטק", ובפרסום זה מצא המבקש משום הוכחה לטענותיו, וכן ביקש לחלק חובו לתשלומים. כך או כך, פנה בסדרת בקשות לבית משפט קמא שעניינה "פתיחת" הדיון מחדש. במקביל, אין מחלוקת כי המבקש לא עמד בחיובים העולים מפסק הדין, גם לא באלה עליהם הוסכם בהסכם פשרה בין הצדדים מיום 29.12.10.

ביום 14.04.11 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לשנות את פסק הדין שניתן, כאמור, ביום 10.03.11. כמו"כ חוייב המבקש בהוצאות בסך 1,000 ₪. לא נחה דעתו של המבקש מהחלטה זו, ועל כן הוסיף והגיש מספר רב של בקשות על מנת לשנות את שנקבע, כולן נדחו בניסוח כזה או אחר, כאשר בית משפט מנסה להפנות תשומת ליבו של המבקש כי הדיון בעניינו תם. ההחלטה מיום 01.06.12 הינה האחרונה בסידרת החלטות זו.

3.המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין מיום 10.03.11, ולא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.04.11.

4.לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בכך שלא נעתר לבקשותיו, ואף הפנה אותו לערכאת הערעור, בכך רואה המבקש משום הבנה של בימ"ש קמא "שיש איזו טעות" (פרוטוקול הדיון בפני, עמ' 2 שורה 7). לטענתו, בתאריכים 15.05.11 ו-22.05.11 הוכיחה תוכנית הטלוויזיה את "שקר המים הגדול" היינו כי שעוני המים מזייפים צריכת מים פקטיבית. כבר בשנת 2008 טען המבקש, לדבריו, את מה שהוכיחה תוכנית הטלוויזיה. לטענתו, בימ"ש קמא נותן "פרס לגנבים" וחייב אותו בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪, הוא מבקש פשרה חדשה לאור ההוכחות הנ"ל.

5.דין הבקשה להידחות.

בהחלטה נושא הבקשה שבפני אין כל קביעה אופרטיבית שניתן להשיג עליה, אלא הפניה להחלטות קודמות אשר המועד לערער עליהן חלף. כידוע, אין בחזרה חוזרת ונשנית על בקשות שנדחו כדי להאריך באופן מלאכותי את המועד שנקבע בחיקוק .

השווה רע"א 5650/08 שושנה בר יצחק נ' מרים כהן ואח' ( מיום 01.12.10):

"...ככלל, אין לעודד את האפשרות כי בעלי הדין יגישו בקשות חוזרות ונשנות לשינוי החלטה, וזאת מבלי שחל שינוי עובדתי ממשי המצדיק זאת".

כך גם בעניין שבפני.

6.גם לגופו של עניין אין בטענות המבקש ממש.

תחקיר עיתונאי כזה או אחר אינו מהווה ראיה בכלל, או ראיה המצדיקה "פתיחת" משפט מחדש, בפרט.

7.כלל סופיות הדיון הינו מיסודות שיטת המשפט, וזכותו של צד המתדיין בפני בית המשפט להסתמך על כלל זה, וכך גם בעניין שנדון בין הצדדים שבפני (ונראה כי המחלוקת בעניין חיובי המבקש בגין שימוש במים נדון שלא בפעם הראשונה, שכן הצדדים התייחסו להליך אחר שהתנהל בפני כב' השופטת ה. עובדיה, כבר אז הופנה המבקש להליך של בדיקת מונה המים שהותקן בחצריו, הליך שהוא מתנגד לו, ר' פרוטוקול, עמ' 2 שורה 32).

יפים לעניין זה האמור בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (מיום 23.08.06):

"... הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור".

יצויין, כי המשך האמור בתקנה 528 (בדבר החריג לכלל האמור לעיל) אינו מתקיים בעניינינו, כאשר לא הוגשה כלל בקשה להארכת מועד.

8.התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

הצדדים שבפני אינם מיוצגים, וע"כ אין צו להוצאות.